עוד קצת על האבחון…

מתח ריגשי משפיע על הנפש ומחלות משפיעות על איברי הגוף הפנימיים. למצבים פנימיים ועמוקים אלו יש גם ביטוי חיצוני ברמת העור והשרירים. לכן, נקודות ספציפיות או אזורים מסוימים הופכים כואבים, מתוחים או רגישים, צבע ומרקם העור עשוי להשתנות וכו‘. הרופאים היפנים פיתחו שיטת אבחון המבוססת על מישוש אזורי רפלקס בגוף ובעיקר באיזור הבטן והחזה. המישוש מאפשר למטופל ולמטפל לחוש אזורים נוקשים לעומת אזורים חלשים ורפויים, אזורים כואבים לעומת אזורים בהם הלחיצה יוצרת תחושה נעימה. הרופא ממפה את הנקודות והאזורים הרגישים ומקבל אבחנה ברורה של המחלה והמרידיאנים הפגועים. וחשוב מכך, האבחון דרך מישוש הופך את המטופל לשותף פעיל בתהליך האבחון והטיפול ועוזר בכך בבחירת טכניקת הטיפול הטובה ביותר.

איך דיקור יפני עובד?

נעשו מחקרים רבים בתחום הדיקור. ישנן מספר גישות לדרך ההשפעה של הדיקור: חלק מהמחקרים מראים שבעת הדיקור יש שחרור של אנדורפינים המכונים גם ‘הורמונים נוגדי סטרס‘. חלק אחר טוענים שהיות והכאב מועבר למוח דרך מערכת העצבים המרכזית בעמוד השדרה ניתן להפסיק את הכאב על ידי ‘חסימת‘ מעבר המידע מעמוד השדרה למוח. תיאוריה זו נקראת תיאורית השערים (Gate Control Theory) מחדירים מחט דיקור או לוחצים באזורים שונים היכולים ‘לסגור את השער‘ ובכך להפחית מעוצמת הכאב. האנדורפינים גם יכולים לחסום את ‘מעברי הכאב‘ על ידי סגירה של שערים אלה. בנוסף, בנקודות דיקור קיימת מוליכות חשמלית גבוהה יותר מאשר באזורים אחרים בגוף. לא ידוע מה הגורם לפוטנציאל חשמלי גבוה יותר בנקודות אלו. דיקור גורם להרגעת מערכת העצבים הסימפתטית (מערכת העצבים המופעלת במצבי סטרס, סכנה) ומאפשר לגוף להיות במצב של רגיעה. ויכולות הריפוי וההחלמה של הגוף במיטבן. ברפואה האורטופדית המערבית נעשה שימוש בנקודות הטריגר (נקודות מתח בגוף, ששחרורן מקל באופן משמעותי על כאבי שלד-שריר) שמיקומן זהה לנקודות הדיקור העתיקות!

דיקור יפני לעומת דיקור סיני

דיקור יפני ודיקור סיני חולקים את אותו בסיס ידע מבחינת הטקסטים הקלאסיים מהם שתיהן נובעות, כלומר המרידיאנים, הנקודות, (עם מעט שינויים לגבי מיקומים), תיאוריה לגבי איברים פנימיים ועוד. אך הן שונות לחלוטין בכל הקשור למהלך אבחנה (כפי שהוסבר קודם לכן) וטכניקות פרקטיות של יישום המידע על מנת להגיע לאסטרטגיה טיפולים שלמה. מבחינת היפנים והסינים אין חשיבות לנקודות טריגר ולתיאוריית השערים. מבחינתם החשיבות העיקרית היא בשמירה על זרימה חופשית של דם ואנרגיה, תפקוד ותחזוקה של המערכת ההורמונאלית ומערכת החיסון.

רפואה יפנית ודיקור יפני במערב ובישראל

השם ‘דיקור יפני‘ הינו מטריה של מספר סגנונות דיקור ובתי ספר יפניים לרפואה מסורתית. הסגנונות והמאסטרים הידועים כיום במערב הם רופאים יפניים ידועי שם שהיגרו לאירופה או לארה“ב או שפרסמו ספרות רפואית ומלמדים בבתי הספר לרפואה סינית. בישראל, ידועה בעיקר מאסטר קיקו מטסומוטו שלמדה והתמחתה עם גדולי המאסטרים ביפן. קיקו כתבה ספרים מעמיקים על הטיפול ברפואה יפנית ומלמדת מעל 20 שנה במסגרות שונות כמו גם בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. קיקו מעבירה בישראל סמינרים אחת לשנה ותלמידיה מעבירים את תוכנית הלימודים שלה באופן שוטף בארץ. שיטתה של קיקו מבוססת על אבחנה באמצעות מישוש כמקובל ביפן.

רפואה יפנית – שילוב של מזרח ומערב? איך הכל התחיל?

תורת הדיקור הסינית הגיעה ליפן במאה השישית לספירה. במשך 1200 שנה נזירים, רופאים ומלומדים סינים וקוריאנים שהיגרו ליפן הביאו שפע של ידע רפואי וטכניקות טיפול בדיקור וצמחי מרפא, מלומדים ורופאים יפנים נשלחו ללמוד רפואה בסין על מנת לפתח את הרפואה היפנית שהייתה בחיתוליה. ב-1635, החליטו השוגונים (שילטון השוגונים ידוע כתקופת שילטון ה-Edo) ששלטו ביפן ‘לסגור‘ את המדינה מפני השפעות זרות, כך שבמשך 265 שנה היתה יפן מבודדת וכל ההתפתחות הטכנולוגית והרפואית היו ייחודיים לה. בתקופה בידוד זו טיפולי הדיקור התפתחו ושגשגו, הרופאים היפנים פיתחו טכניקות דיקור חדשות ובייחוד את טכניקת השימוש במוקסה (חימום עשבי מרפא על נקודות דיקור) שהפכה לידע שימושי ויומיומי בכל בית. באותה תקופה הקשר היחיד עם ‘העולם החיצון‘ היה עם הולנד, עימה קיימה יפן סחר וממנה נרכש ידע רב על התפתחות הרפואה המערבית. הרפואה המערבית שהגיעה מאירופה השפיעה רבות על התפתחות הדיקור היפני, כך שבניגוד לרפואה בסין הרפואה היפנית שילבה ידע אנטומי מדויק יחד עם שיטות האבחון המסורתיות. היפנים מתארים את המרידיאנים ונקודות הדיקור לפי מיקום איברים אנטומיים, לפי מיקום של שרירים, גידים ועצמות בצורה שמזכירה את נקודות הטריגר הידועות בשימוש בפיזיותרפיה המערבית המודרנית.

המדקרים העיוורים

ביפן מאמינים שדיקור הוא מקצוע המתאים לעיוורים. יכולת המישוש של העיוורים מחליפה את חוש הראיה, כך שהאבחון במישוש הפך למדויק ביותר. המפה הנפרשת מתחת לידיו המיומנות של מטפל עיוור היא מדויקת יותר ועשירה בפרטים. ממשלת יפן שהשכילה לראות את היתרון של העיוורים בהבנת הגוף דרך ‘הידיים‘ שמשמשות כעיניים, שמרה את מקצוע הדיקור לעיוורים. בדרך יצירתית זו התאפשר לעיוורים להתפרנס בכבוד ולהפוך את המגבלה שבעיוורון ליתרון. כיום, קיימים עשרות בתי ספר למדקרים עיוורים, שלימדו והכשירו גם מטפלים שראייתם תקינה.